אני קמתי לג'וק מת בחדר השינה איך היה הבוקר שלכם?
לקח לי כמה שניות לעכל אבל צ'יק צ'ק לקחתי מטאטא ויעה ומזל שלי שהוא היה כבר מת אבל בכל מקרה הוא לא איתנו.
לא תמיד זאת הייתה התגובה שלי. רוב חיי היתקלות בג'וק הייתה מלווה בצעקות דרמטיות ביותר, צמרמורת, חלחלה וכיוצא באלו. איך עושים שינוי? שתי אפשרויות:
*אופציה א'- חשיפה הדרגתית אבל בואו נודה.. למי יש זמן, רצון או חשק להיחשף הדרגתי לג'וקים, עכבישים, נחשים, יש לי חברה עם פוביה לפרפרים ועוד חברה עם פוביה לכלבים
*אופציה ב'- Nlp פגישה ראשונה שלי עם ג'וק הייתה בגיל מוקדם מאוד ואני לא זוכרת אותה אבל החוויה נצרבה בגוף מאוד מהר ומאוד עמוק.
מסובך לפתרון?
ממש לא!
בדיוק באותה מהירות ובדיוק באותה דרך יוצרים חיווט חדש במוח, בהתחלה ניצור ריחוק וניתוק ממושא הפחד וכבר נרגיש תחושת הקלה ואח"כ נפנים תגובה חדשה, מותאמת ואפקטיבית לאותה סיטואציה.
אז אם כשהייתי בת שלוש ונתקלתי בג'וק זה היה מפחיד וטראומתי ואח"כ בגיל 14 זה היה מלחיץ ודרמטי אין באמת סיבה שבגיל 36 אבזבז על פוביה אנרגיה.. יש לי פוסטים לכתוב :)
תרגישו חופשי להגיע ולהשתחרר מהפוביה שלכם
コメント