אוגוסט תיכף כמעט ונגמר והקטנים שלנו חוזרים לספסל הלימודים ולגנים.
מה גורם לילדה או ילד להיות פנויים ללמידה? פנויים למשחק עם חברים? למה יש ילדים שמאוד מתקשרים עם שאר הילדים, משתתפים בשיעורים וכאלו שלא?
יש המון גישות כמו לכל דבר בתרבות הפוסטמודרניסטית שלנו... האהובה עלי היא זו הנירולוגית.
ומה היא אומרת?
בקצרה, בלי להיכנס להסברים על מבנה והתפתחות המוח... עד גיל שש שבע יש לנו חלון הזדמנויות, כל מה שקורה לקטנים שלנו נשמר במעין הארד –דיסק של רגשות. כל מה שיקרה במהלך חייהם מגילאים אלו והלאה יושפע בהתאמה לחוויות הרגשיות שצברו בשנים הראשונות האלו.
אין אימא מושלמת ואין אבא מושלם, היום יום שלנו מורכב, לחוץ ועמוס גירויים, משימות ומחויבויות מלבד הילדים.
אז מה עושים עם המידע הזה??!
דואגים שהילד יחווה שלושה דברים:
קשר, השתייכות לבית למשפחה, מה שנקרא היקשרות בטוחה בעגה הפסיכולוגית.
נפרדות, אני שייך למשפחה אבל יש לי רצונות משלי, צרכים משלי, רעיונות משלי. ואת כל אלו המשפחה שלי מכבדת.
מסוגלות, היכולת של הקטנים לחוש מסוגלים בעזרת משימות פיזיות ורגשיות תואמות גיל.
ככה על קצה המזלג.. ואם קראתם וזיהיתם קושי, חוסר פניות, התנהגות מעכבת, התקשרו,
אני פה- 0544993378
שימו לב הילדים הם המראה של המשפחה וב-ה-כ-ל אפשר לטפל!
קארין זמליינסקי
コメント